דליה קושניר ויעל רז
דליה קושניר // מנהלת מערך חוויות ביחידת החיבור בסוכנות היהודית. גיסיה איתן ויאיר הורן, נחטפו לעזה ומוחזקים בשבי החמאס
יעל רז // מנהלת הקרן לנפגעי טרור ומנהלת אגף חוסן ושעת חירום בסוכנות היהודית
יעל
לאורך שנות עבודתה, חוותה יעל אלפי פעמים את המפגש הראשוני, הכואב והגורלי עם מי שעולמם התהפך ברגע בפעולות טרור אכזריות. מתוך היגון – נולד גם הצורך ונולדו גם פתרונות. יעל פיתחה כלים ותוכניות סיוע לנפגעים, וכך באותו הבוקר הארור של השבעה באוקטובר, כשהמדינה כולה שרויה בהלם, יעל וצוות הקרן הפעילו את הקשרים והמשאבים העומדים לרשותם ויצרו קשר עם הרשימה המתארכת והבלתי נתפסת של משפחות הנפגעים.
הפעם, זה פגש את יעל קרוב מתמיד. באותו הבוקר איבדה את חבריה אופיר ליבשטיין ולבנת קוץ ז"ל. כשדליה פונה אליה, היא יודעת בדיוק מה היא מרגישה, כמי שלפני למעלה מעשור הייתה שותפה במאבק להחזרתו מהשבי של גלעד שליט, קרוב משפחתה. היום המציאות מאלצת אותה לעשות זאת שוב, והיא מקדישה מזמנה ומרצה לסייע לדליה במאבקה.
נכון להיום, איתן ויאיר עדיין חטופים בשבי החמאס. חטופים ששוחררו סיפרו שראו אותם: הם יחד, והם בחיים. דליה ממשיכה להיאבק, עד שישובו הביתה.
דליה
בבוקר השבעה באוקטובר, דליה, עובדת הסוכנות, בעלה עמוס ושני ילדיהם מתעוררים לקול אזעקות. הם שולפים את הטלפון ויוצרים קשר מיד עם איתן ויאיר הורן, אחיו של עמוס.
בערב שמחת תורה הגיע איתן לבקר את יאיר המתגורר בקיבוץ ניר עוז. דליה ועמוס מתכתבים עם השניים עד השעה 7:30. אחר כך הקשר ניתק. השעות חולפות, ובערב מודיעים חברים ששרדו את הטבח בקיבוץ: איתן ויאיר לא בבית.
"הגענו אל חברים שעובדים ביחידות מסווגות, עשינו איכון טלפונים, הסתובבנו בחמ"לים וצפינו באינספור סרטונים שפרסם החמאס – ועדיין לא הבנו מה עלה בגורלם. הם פשוט נעלמו", משחזרת דליה. "אני הייתי בתחושה שהם חטופים, עמוס הרגיש שהם נרצחו ועוד לא מצאו את גופותיהם, וככה במשך עשרה ימים היטלטלנו בחוסר ודאות נורא, עד שהגיע נציג של הצבא ואישר שהם אכן נעדרים. מאוחר יותר שינו את הסטטוס לחטופים".
מאותו הרגע, דליה לא עוצרת. "למרות שאני עובדת בסוכנות, לא חשבתי בהתחלה על הקרן לנפגעי טרור – חשבתי שאנחנו לא עומדים בקריטריונים לסיוע", מספרת דליה. היא יוצרת קשר עם יעל רז, מנהלת הקרן ב-13 השנים האחרונות, ומאותו הרגע הן
שומרות על קשר רציף.