איילת נחמיאס ורבין וורד ליבשטיין

ורד

"אני שומע את אבא יורה בחוץ", אומר אביב, בנם של ורד ואופיר, לכל היושבים בממ"ד.

דקות ספורות קודם לכן יצא אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב, כשהוא חמוש באקדחו בלבד, אל בוקר השבעה באוקטובר בכפר עזה לאחר שקיבל הודעה: יש חשש לחדירת מחבלים בקיבוץ.

ורד, יחד עם בניה אביב, עידן ואורי, מסתגרת בממ"ד. ניצן, בנם השני, שוהה במגורי דור צעיר שבקיבוץ. הדקות חולפות, והמשפחה לא שומעת מאבא אופיר. אביב מפעיל את אפליקציית האיכון והם מגלים יחד: הוא נמצא קרוב מאוד לבית. כשמיקומו של האב לא משתנה גם בעשר הדקות שחולפות, אביב מחליט להסתכן ולצאת לחפש אותו.

שם, מתחת לעץ הזית ששתל אופיר, נמצאה גופתו. אחר כך יספרו לורד שראו את אופיר רץ עם קסדה ושכפ"ץ, ושהוא היה הראשון שהצליח להגיע לנשקייה ולהילחם במחבלים.

30 שעות ארוכות ומסויטות שהתה ורד בממ"ד עם הילדים. בזמן הזה היא מגלה שאבי ילדיה ואהובה אבד לעולמים, ובשעות שחולפות היא גם נלחמת מרחוק על חייו של בנה ניצן, שנורה בירך. ורד מנחה את ניצן כיצד ליצור חוסם עורקים מאולתר מכבל של טלפון, וכשסוללת הטלפון הנייד שלו אוזלת – היא לא שומעת ממנו עוד. רק 12 ימים לאחר מכן תגלה המשפחה שניצן נרצח.

בהלווייתו של אופיר, ספדה לו ורד: "איך מסכמים 30 שנה של שותפות אהבה? הכנסת אור לחיי. לימדת אותי לשמוח ולאהוב. הקמנו יחד בית מופלא ואוהב עם ארבעה בנים. היה לנו בית שמח. היית איש של חזון, חלומות ואנשים. וכמה חברים היו לך. את כולם אהבת כאילו הם בני משפחה. את כולם שכנעת ששער הנגב הוא המקום המושלם לגור בו כי הוא 95% גן עדן ו-5% גיהינום. אבל איזה גיהינום".

בשבעה באוקטובר איבדה ורד ליבשטיין את הקרובים לה ביותר – את אמה בלהה, בנה ניצן, אחיינה נטע ואת בעלה. יהי זכרם  ברוך.